הקלת מס לבעלי רכב חברה היוצאים למילואים

בתאריך 2.11.23 פירסמה רשות המסים הנחיה מיוחדת שמאפשרת למעסיקים לא לזקוף שווי שימוש רכב חברה עבור התקופה של שירות המילואים ובכך להפחית את המס שישולם ע"י עובד. זאת בכפוף לכך שרכב הוחזר למעסיק או נשאר ב"שטח". בכך ויתרה רשות המיסים על "הפרה הקדושה" של חודש מלא לזקיפת שווי מס בגין רכב חברה. אין ספק שמדובר בצעד הוגן ומתבקש שיכול לבוא לידי ביטוי בתוספת של מעל 1,000 ש"ח נטו לחודש לעובד.

יחד עם זאת נוסח ההנחיה מעלה גם מספר דילמות איתן יצטרכו להתמודד מעסיקים במצבים בהם עובד לא מחזיר את הרכב לרשותם.

ננסה להגדיר את המצבים האפשריים:

• עובד יצא למילואים ורכב ממשיך לשמש את בני משפחתו - התשובה ברורה. על המעסיק להמשיך לזקוף את שווי הרכב למס גם בתקופת המילואים.

• עובד יצא למילואים ורכבו עומד ללא שימוש בשטח - גם כאן התשובה ברורה כי הוראת מס הכנסה מתייחסת בדיוק למצב הזה ומאפשרת לא לזקוף שווי שימוש בתקופה זו.

• עובד השאיר את רכבו ללא שימוש בחניית ביתו/כל חניה אחרת ואינו משתמש בו בתקופת המילואים - על פניו המצב המתואר אינו תואם להגדרה של "שטח" אבל כאן, לעניות דעתי, המעסיק יכול להסתפק בהצהרת עובד או "מי מטעמו" כי אין שימוש ברכב בתקופה האמורה.

• עובד יצא למילואים עם רכב חברה (נניח ב-10.10), הרכב נמצא ב"שטח" רב הזמן ללא שימוש אבל עובד השתמש ברכב כדי לצאת לביתו ולחזור בחזרה לבסיס פעם אחת במהלך החודש. אם הייתי מנהל שכר והטבות/מנהל משאבי אנוש של החברה - במצב כזה הייתי "עוצם עיניים" ומוותר על זקיפת שווי למס לאורך כל תקופת המילואים. אבל מה אם מדובר לא בפעם אחת, אלא פעמיים ? שלוש ? האמת - קשה מאוד להגדיר את הגבול ונראה כי במצבים כאלה מעסיקים יצטרו להפעיל שיקול דעת בפרשנות ההנחיות ולקחת סיכון בהפרת הנחיות מס הכנסה.

והעיקר שאנשי ונשות המילואים יחזרו בריאים ושלמים מהמילואים...

עד כאן דיברנו על המצבים שקשורים להקלות שניתנו בעקבות המלחמה.

אבל גם בשגרה ההתמודדות עם דרישת מס הכנסה לזקיפת שווי מס חודשי מלא מייצרת לא מעט התלבטויות על אופן הפרשנות של זקיפת שווי חודשי מלא בין אנשי כספים/משאבי אנוש / חשבות שכר / יועצים משפטיים. גם אני נדרשתי להתמודד עם הסוגיה לא פעם ומה שהוביל אותי בקבלת ההחלטות היה תמיד "רוח ההוראה" ו"הגיון בריא".

נתחיל מההיגיון מאחורי דרישת מס הכנסה בזקיפת שווי מס על החודש המלא. מה שעומד בבסיס הדרישה היא התפיסה הכללית ששווי רכב מחושב באופן כוללני על פני התקופה ולא לפי שימוש בפועל. חישוב יחסי מכל סיבה שהיא תוך הפחתת ימי אי שימוש פותח פתח "מסוכן" מבחינת מס הכנסה להפחתת המס גם עבור ימים אחרים ללא שימוש ברכב - מימי חופשה בחו"ל, מחלה, עבודה מהבית ועד לשבתות עבור שומרי שבת וכד'. מבחינת מס הכנסה מדובר ב"מדרון חלקלק" שעשוי להפחית הכנסות המדינה ממיסים במיליוני שקלים.

מצד שני יש את ההיגיון של דיני עבודה ושכר שאמור ליצור הלימה בין תקופת העבודה לשכר המשולם ולמנוע כפל שכר / כפל ניכויים.

לתפסיתי כל תרחיש שמעלה התלבטות על זקיפת שווי מס יחסית אמור להיבחן תוך התסכלות על השיקולים (לעיתים מנוגדים) המפורטים מעלה. מספר תרחישים לדוגמא:

• התחלה / סיום עבודה באמצע החודש - מדובר במקרה קל. כל הפרשנויות בהן נתקלתי מדברות על כך שבמקרה כזה זקיפת שווי רכב למס תהיה יחסית בהתאם לתקופת העבודה.

• קבלת רכב חברה באמצע החודש - מקרה מעט יותר מסובך אבל כל עוד מדובר בחלק משינוי תנאי העסקה שמתבצע במועד מובהק הפרשנות הסבירה תהיה לבצע את זקיפת שווי מס באופן יחסי. הכי קל להמחיש את ההיגיון בחישוב יחסי במצב בו עובד במשך חצי חודש קיבל תשלום חלף רכב ובמשך חצי חודש קיבל את רכב החברה. נניח שתשלום חלף רכב הוא 4,000 ש"ח לחודש ושווי רכב למס גם הוא 4,000 ש"ח לחודש. במצב המתואר של קבלת רכב חברה מאמצע החודש העובד יקבל תשלום חלף רכב מופחת - 2,000 ש"ח ובנוסף תתבצע זקיפת שווי עבור מחצית החודש - 2,000 ש"ח. בסך הכל עובד ישלם מס בגין 4,000 ש"ח בגין רכב/חלף רכב לחודש מלא.

• החזרת רכב חברה באמצע החודש - בדיוק כמו בסעיף הקודם כל עוד מדובר בשינוי סטטוס קבוע ולא "תרגיל" של החזרת רכב לתקופה קצרה (חופש/מחלה וכד') סביר לבצע זקיפת שווי יחסית.

• שינוי סוג רכב במהלך החודש - מערכות שכר יודעות להתמודד מצוין עם חישוב מדויק ויחסי של שווי ההטבה למס באופן יחסי לתקופת הזכאות וכך זה צריך להתבצע. שמעתי כל מני אמירות שמדברות על הצורך להימנע מהחלפת רכב באמצע החודש - לדעתי אין שום בסיס לאמירות כאלה ואפשר לבצע בקלות זקיפת שווי מס בהתאם לתקופת הזכאות בפועל.

מקווה שעזרתי במשהו.